ככל שהדתיות עולה – כך הערכים נשארים יותר בדיבורים ופחות במעשים
- Efrat Lia Shahaf
- Oct 5, 2025
- 7 min read
Updated: Oct 11, 2025
בעידן שבו השיח הדתי בישראל מציג את עצמו כמקור לערכים מוסריים ולעליונות מוסרית, מפתיע לגלות עד כמה הפער בין מצפון דתי לבין מצפון אוניברסלי הולך ומתרחב.
הדת מבטיחה לכאורה לכוון את האדם לטוב, אך בפועל היא נוטה לעיתים להחליף את האחריות המוסרית האישית בציות נוח למסגרת נורמטיבית – גם כשהיא מצדיקה אלימות, הדרה או אדישות לסבל.
הנתונים מהסקר שערכתי בספטמבר 2025 חושפים את הפער הזה במלוא עוצמתו: ככל שהדתיות עולה, כך גוברת ההצדקה לאלימות בשם אמונה — וכך נחלשת המחויבות ליישם את הערכים שאותם עצמם מצהירים שהם קדושים בעיניהם.
רוב מוחלט מהנשאלים מכל קבוצות הדתיות רואים בחובה "לא לפגוע בגר ולדאוג לו" חובה מוצדקת, אך התמיכה בה גבוהה במיוחד בקרב דתיים וחרדים (97%-98%) לעומת שיעור מעט נמוך יותר בקרב חילונים ומסורתיים (82%-84%).
הממצא מעיד כי הזדהות דתית גבוהה קשורה לחיזוק המחויבות לערכים הומניים שמקורם במסורת הדתית עצמה, ומדגים כיצד מסגור מקראי חיובי עשוי לעורר הסכמה רחבה גם בקרב קבוצות שמרניות יותר.
הרוב מוחלט מבין הנשאלים רואים בחובה "לא לפגוע בגר ולדאוג לו" ערך מוצדק, אך רק מיעוט מעניקים לו משקל ממשי בעמדותיהם כלפי הפלסטינים.
פער זה בין אמונה ליישום גדל ככל שרמת הדתיות עולה – כך שדווקא בקרב קבוצות שבהן התמיכה הערכית היא הגבוהה ביותר (97%-98% בקרב דתיים וחרדים תיאורטית), המשקל המעשי שניתן לערך זה הוא הנמוך ביותר (22%-11%) בפועל, הלכה למעשה.
הממצא מצביע על פער מוסרי־קוגניטיבי חריף בין הצהרת ערך דתי לבין יישומו בפועל, ומעלה שאלות נוקבות על מידת הכנות של ההזדהות הדתית עם מצוות של חמלה ואחריות אוניברסלית.
ככל שהדתיות עולה – כך הערכים נשארים יותר בדיבורים ופחות במעשים (בכלל המדגם 25% ענו שיש משקל רב: 11% חרדים. 22% דתיים. 25% מסורתיים. 27% חילוניים).
התמיכה בגירוש תושבי עזה בכפייה עולה באופן חד עם רמת הדתיות: מהציבור החילוני (62%) אל המסורתי והדתי (85%) ועד החרדי (89%).
הממצא מעיד על קשר ישיר בין דתיות לבין לגיטימציה לפעולות קולקטיביות קיצוניות, ועל כך שהמסגור הדתי ממשיך לשמש גורם מחזק לעמדות לאומניות ואלימות.
ככל שהדתיות עולה – כך גוברת התמיכה בגירוש תושבי הגדה.
החרדים והדתיים מביעים את רמות התמיכה הגבוהות ביותר (89% ו־81%), בעוד שהחילונים מציגים התנגדות רבה יותר (41%).
הדתיות מנבאת תמיכה גבוהה יותר בגירוש אוכלוסייה אזרחית – והפער מול הציבור החילוני כמעט מוכפל.
הממצא מדגיש קשר עקבי בין רמת הדתיות לבין נכונות לתמוך במדיניות של גירוש קולקטיבי, גם כאשר מדובר באוכלוסייה אזרחית תחת כיבוש.
התמיכה בגירוש כפוי של ערבים אזרחי ישראל עולה בהתמדה ככל שרמת הדתיות גבוהה יותר.
בקרב החרדים (79%) והדתיים (66%) התמיכה גבוהה במיוחד, לעומת 61% במסורתיים ו־34% בלבד בחילונים.
הממצא מצביע על קשר ישיר בין רמת הדתיות לבין נכונות לשלול זכויות אזרחיות מקבוצת מיעוט, ועל תפיסת "אחרות" חריפה יותר בקרב הציבור הדתי־חרדי.
ככל שהדתיות עולה – כך גוברת הצדקת מעשה ההרג ביריחו.
95% מהחרדים ו־84% מהדתיים סבורים שהמעשה מוצדק, לעומת 58% מהמסורתיים ו־30% בלבד מהחילונים.
דתיות גבוהה מנבאת לגיטימציה גבוהה יותר לאלימות דתית — כמעט פי שלושה מחילונים.
התמיכה בהריגת כל יושבי עיר אויב גבוהה במיוחד בקרב הציבור הדתי והחרדי (61-64%), ונמוכה משמעותית בקרב החילונים (25%).
הפערים הבולטים בין קבוצות הדתיות מצביעים על קשר הדוק בין רמת הדתיות לבין מידת הלגיטימציה הניתנת לאלימות בזמן מלחמה.
הממצא מעיד כי המסגור הדתי משמש מקור הצדקה מרכזי לעמדות קיצוניות בקרב הציבור הדתי, לעומת רמות תמיכה מתונות יותר בציבורים חילוניים ומסורתיים.
הערך "כסף וביטחון" נבחר בשיעורים דומים בכל קבוצות הדתיות — ללא הבדל סטטיסטי מובהק בין הקבוצות.
חרדים ומסורתיים בחרו בערך "כוח ומעמד" בשיעור גבוה יותר באופן מובהק מאשר חילונים (5% בקרב 61 חרדים ו-3% בקרב 315 מסורתיים לעומת 1% בקרב 499 חילוניים).
מסורתיים נטו יותר מכל קבוצה אחרת לבחור בערך "כבוד ופרסום", ובאופן מובהק סטטיסטי לעומת חילונים וחרדים (11% בקרב 315 מסורתיים לעומת 3% בקרב 499 חילוניים ו-0% בקרב 61 חרדים).
כמו כן, מסורתיים נטו פחות מכל קבוצה אחרת לבחור בערך "הנאה ואהבה", ובאופן מובהק סטטיסטי לעומת חילונים ודתיים (52% בקרב 315 מסורתיים לעומת 63% בקרב 499 חילוניים ו-65% בקרב 132 דתיים).
רמת הדתיות מנבאת כיוון הצבעה פוליטי – חילונים מצביעים לאופוזיציה, דתיים וחרדים לקואליציה.
כ־84% מהחרדים ו־72% מהדתיים הצביעו למפלגות הימין והשלטון, לעומת 52% מהחילונים שהצביעו למפלגות האופוזיציה.
מפלגות האופוזיציה: יש עתיד, מפלגת העבודה, מרצ, ישראל ביתנו.
מפלגות הקואליציה: הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, עוצמה יהודית, הציונות הדתית, תקווה חדשה.
סה"כ מסרבים לענות / אחר: לא הצבעתי / לא זכאי/ת להצביע, מפלגה אחרת, מסרבים לענות.
מפלגות ערביות: חד״ש־תע״ל.
אולי הגיע הזמן לשאול לא מה אנחנו מאמינים בו — אלא כיצד האמונה פועלת דרכנו.
אמונה שאינה מתגלמת בחמלה, בצדק ובאומץ מוסרי איננה אלא רעיון מופשט, לעיתים אפילו כסות לאדישות או לפחד.
דווקא החילונים, שבחרו במוסר ללא סמכות עליונה, מגלים בסקר הזה עקביות גדולה יותר בין אמונה למעשה.
הממצא הזה אינו רק ביקורת על הדתיים — הוא מראה עד כמה קל לכל אדם, דתי או חילוני, להפוך את המצפון לסמל במקום למעשים.
ואולי זהו לב העניין: לא כמה פעמים נאמר “ואהבת לרעך כמוך”, אלא כמה פעמים באמת התכוונו לזה.
ניתוחים מתקדמים ב-SPSS
מבחן קרוסקל–וואליס (Kruskal–Wallis)
מבחן Kruskal–Wallis הוא מבחן לא-פרמטרי המשמש לבדיקת קיומם של הבדלים מובהקים סטטיסטית בין שלוש קבוצות או יותר של נתונים בלתי תלויים, כאשר המשתנה התלוי הוא מדורג (ordinal) או רציף שאינו מתפלג נורמלית.
זהו למעשה המקבילה הלא-פרמטרית של מבחן ANOVA חד-כיווני, והוא מתאים במיוחד כאשר ההנחות של נורמליות ושונות שווה אינן מתקיימות.
לדוגמה, נניח שרוצים לבדוק האם רמת הדתיות (חילוניים, מסורתיים, דתיים, חרדים) משפיעה על רמת התמיכה במדיניות קיצונית — למשל במדדים כמו “מדד יריחו” או “מדד גירוש עזה”.
במקרה כזה, מאחר שהציונים מייצגים שיעורי תמיכה או דרגות הסכמה שאינם מתפלגים נורמלית, מבחן קרוסקל–וואליס מאפשר לבדוק אם קיימים הבדלים מובהקים בין רמות הדתיות השונות, מבלי להניח נורמליות או שוויון בשונות.
אם המבחן מראה תוצאה מובהקת (p < 0.05), המשמעות היא שקיימים הבדלים סטטיסטיים כלשהם בין הקבוצות — אך אין הוא מצביע אילו קבוצות שונות זו מזו.
במקרה כזה, יש לבצע בדיקות המשך (post-hoc) כגון מבחן Mann–Whitney בזוגות, עם תיקון למבחנים מרובים (כגון Bonferroni).
ניתוח סטטיסטי מדד יריחו
לצורך בחינת הקשר בין רמת הדתיות לבין רמת התמיכה במדיניות קיצונית (העמדה כי “צה"ל צריך לפעול כפי שפעלו בני ישראל ביריחו”), נערך מבחן Kruskal–Wallis לבדיקת הבדלים בין ארבע קבוצות בלתי תלויות (חילוניים, מסורתיים, דתיים, חרדים).נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בין הקבוצות:
χ²(3) = 112.01, p < .001.
דירוגי הממוצע הצביעו על מגמה ליניארית ברורה של עלייה בתמיכה בעמדה הקיצונית ככל שרמת הדתיות עולה: חילוניים (Mᵣ = 414.5), מסורתיים (Mᵣ = 559.6), דתיים (Mᵣ = 643.1), חרדים (Mᵣ = 648.1).
בדיקות המשך באמצעות מבחני Mann–Whitney העלו כי חילוניים הביעו תמיכה נמוכה משמעותית מזו של מסורתיים, דתיים וחרדים (p < .001), וכי דתיים הביעו תמיכה גבוהה יותר ממסורתיים (p = .002).
לא נמצא הבדל מובהק בין דתיים לחרדים (p = .912).
ממצאים אלו מצביעים על מגמה עקבית של הקצנה בעמדות ככל שרמת הדתיות עולה, ומרמזים כי במבחנים עתידיים ניתן לשקול איחוד הקטגוריות “דתי” ו“חרדי” – שכן הן אינן נבדלות מובהקות זו מזו – ובכך לייעל את הדגימה ולהפחית את גודל המדגם הנדרש בכמחצית.
פרשנות תיאורטית
הממצאים מצביעים על קשר עקבי בין רמת הדתיות לבין מידת התמיכה בעמדות קיצוניות, כך שככל שהזדהות האדם עם זהות דתית חזקה יותר, כך עולה גם נכונותו להצדיק שימוש בכוח בשם אמונה או ערכים מקודשים.
ממצא זה מתיישב עם גישות בפסיכולוגיה החברתית והדתית הרואות בדת מערכת סמכותית־נורמטיבית המעצימה לכידות קבוצתית, אך עלולה גם להגביר קונפורמיות ומוכנות לפעול נגד קבוצות חיצוניות הנתפסות כאיום מוסרי או קיומי.
ניתן לפרש את העלייה בתמיכה כנגזרת של תפיסת “איום זהותי” – ככל שהפרט מזוהה יותר עם קהילה דתית, כך הוא נוטה לתפוס מצבים פוליטיים או ביטחוניים כמאיימים על זהותו הקולקטיבית, ולהצדיק תגובה כוחנית כמעשה של הגנה מוסרית.
עם זאת, העובדה שלא נמצא הבדל בין דתיים לחרדים עשויה להעיד כי מעבר לסף מסוים של מחויבות דתית, רמת הקיצוניות אינה ממשיכה לעלות אלא מתייצבת — ייתכן משום שהמוטיבציה אינה עוד פוליטית־לאומית אלא רוחנית־קהילתית.
ניתוח סטטיסטי מדד הגר
לצורך בחינת הקשר בין רמת הדתיות לבין רמת ההזדהות עם ערכי החמלה והשוויון שבפסוק “וכי יגור אתך גר... ואהבת לו כמוך” (ויקרא י״ט, ל״ג–ל״ד), נערך מבחן Kruskal–Wallis לבדיקת הבדלים בין ארבע קבוצות רמת דתיות (חילוניים, מסורתיים, דתיים, חרדים).נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בין הקבוצות:
χ²(3) = 34.19, p < .001, ε² ≈ .03.
דירוגי הממוצע הצביעו על מגמה ברורה של ירידה בתמיכה בערכי החמלה והשוויון ככל שרמת הדתיות עולה: חילוניים (Mᵣ = 538.12), מסורתיים (Mᵣ = 501.85), דתיים (Mᵣ = 455.68), חרדים (Mᵣ = 340.59).
בדיקות Pairwise באמצעות מבחני Mann–Whitney העלו כי קיימים הבדלים מובהקים בין חילוניים לדתיים (p = .002) ולחרדים (p < .001), בין מסורתיים לחרדים (p < .001), ובין דתיים לחרדים (p = .004).
לא נמצאו הבדלים מובהקים בין חילוניים למסורתיים (p = .066) ובין מסורתיים לדתיים (p = .099).
ממצאים אלו מצביעים על מגמה עקבית של ירידה בערכי אוניברסליזם וחמלה ככל שרמת הדתיות עולה, ומרמזים כי תפיסת השוויון כלפי “הגר” — או הזר — נשחקת בהדרגה עם התחזקות הזהות הדתית הקבוצתית.
ניתוח סטטיסטי מדד הגר: ניתוחי המשך
לצורך בחינת הקשר בין רמת הדתיות לבין שתי עמדות מנוגדות –(1) תמיכה במדיניות קיצונית (“צה"ל צריך לפעול כפי שפעלו בני ישראל ביריחו”)ו־(2) תמיכה בערכי חמלה ושוויון (“ואהבת לו כמוך”) –בוצעו שני מבחני Kruskal–Wallis נפרדים על נתוני סולם מדורג (1-4), לאחר הפיכת כיוון הסולם כך שציונים גבוהים מבטאים תמיכה גבוהה בעמדה הנבחנת, באמצעות הפקודות:
recode q7 (1=4)(2=3)(3=2)(4=1)
recode q12 (1=4)(2=3)(3=2)(4=1).
נמצא כי רמת הדתיות משפיעה באופן מובהק על שתי העמדות:
עבור מדד “יריחו” (עמדה קיצונית): χ²(3) = 112.01, p < .001, ε² ≈ .10.
עבור מדד “ואהבת לגר” (ערכי חמלה): χ²(3) = 34.19, p < .001, ε² ≈ .03.
הדירוגים הממוצעים מצביעים על תבנית דו־כיוונית:
ככל שרמת הדתיות עולה, כך גדלה התמיכה במדיניות קיצונית ויחד עמה פוחתת התמיכה בערכי החמלה והשוויון.ההבדלים בין הקבוצות נעים לאורך מדרג עקבי של דתיות — מה שמעיד על השפעה מדרגית (gradient effect) ולא רק על הבדלים קטגוריאליים.
בדיקות ההמשך (Mann–Whitney) הצביעו על פערים מובהקים בין קבוצות סמוכות, בעיקר בין חילוניים לדתיים ובין חילוניים לחרדים, אך גם על התכנסות בין הקטגוריות הגבוהות של דתיות (דתיים–חרדים), כך שההבדלים ביניהם אינם מובהקים סטטיסטית.
ניתן להוריד קובץ אקסל עם מבחני ההמשך:
פרשנות תיאורטית
הממצאים מראים כי ככל שהזהות הדתית מתעצמת, כך מתרחש שינוי כפול בכיוון הערכי: עלייה בתמיכה בפעולות כוחניות הנתפסות כמוסריות במסגרת קבוצת האמונה, לצד ירידה בתמיכה בערכים אוניברסליים של חמלה ושוויון.
הדפוס הדו־כיווני משקף מעבר מתפיסת מוסר אוניברסלית לתפיסת מוסר קבוצתית, שבה הגבול בין “אנחנו” ל“הם” מתחדד.
מבחינה תיאורטית, ניתן לראות בכך ביטוי למתח שבין מצפון אוניברסלי המבוסס על אמפתיה אנושית, לבין מצפון דתי־קולקטיבי המבוסס על נאמנות לקבוצה ולחוקיה. ככל שהזהות הדתית נעשית מרכזית יותר, המצפון הקולקטיבי מחליף בהדרגה את המצפון האוניברסלי, והנכונות להקריב חמלה לטובת צדקת הקבוצה עולה.
הגרף מציג בצורה ברורה את המגמה ההפוכה בין שני המדדים:
קו אדום (Jericho Index) מייצג את העלייה בתמיכה בעמדות קיצוניות ככל שהדתיות עולה.
קו כחול (Compassion Index) מראה את הירידה בתמיכה בערכי חמלה ושוויון באותו כיוון.
שתי המגמות מצטלבות סביב הרמה המסורתית–דתית, וממחישות את הדפוס הדו־כיווני המדובר — מעבר הדרגתי מערכים אוניברסליים לערכים שבטיים (מגוננים־קבוצתיים).
Comments