מכון המחקר של אפרת ליה שחף

המאמר מציע סינתזה מקורית בין רעיונותיהם של איאן מקגילכריסט וקרל גוסטב יונג, מתוך כוונה לפתח פרספקטיבה חדשה על טבעה של התודעה, התפתחות המצפון, והמשמעות המוסרית של קשב ותפיסה. דרך ניתוח התיאוריה ההמיספרית של מקגילכריסט, המבחינה בין קשב שמאלי ממוקד, מחלק ושולט לבין קשב ימני פתוח, אינטגרטיבי וחי, נפרשת קריאה ביקורתית של מגמות תרבותיות ומוסריות בעולם המערבי. במקביל, מוצגת עבודתו המאוחרת של יונג ב"ספר האדום" כמסמך חי של חקירה נפשית מכוונת, המפגישה את הקורא עם תכנים נומינוזיים שמופיעים מתוך הלא-מודע ודורשים עיבוד מוסרי. המאמר טוען כי המצפון אינו קוד נורמטיבי שמוכתב מבחוץ, אלא "חוש שישי" פנימי של התודעה, המתפתח דווקא במפגש עם התוהו והכאוס, על גבול השבר הפסיכוטי. תהליך זה מחייב שילוב בין רפלקסיה, נוכחות ודמיון מיתופואטי, וכולל גם פירוק של ההבחנות הבסיסיות שמבנות את החוויה התודעתית. כך מתברר שהאופן שבו אנו מקשיבים לעולם – לא רק מה אנו יודעים אלא כיצד אנו יודעים – הוא עצמו הכרעה מוסרית. מתוך השוואה זו נולדת קריאה עמוקה להשיב את הרוח למרכז חיינו האישיים והתרבותיים, מתוך הבנה שהתודעה אינה רק תופעה נוירולוגית אלא ביטוי של היבט אינהרנטי של המציאות, שטבעו מוסרי, חי ושלם.