מאמרים וסקרים
במדור זה מתפרסמים מחקרים אמפיריים, סקרים עדכניים ומאמרי עומק פרי כתיבתי. חלקם עוסקים בניתוח עמדות ציבוריות ותהליכים פוליטיים עכשוויים, ואחרים מתמקדים בשאלות קהילתיות, פסיכולוגיות ופילוסופיות. המטרה היא להנגיש ידע מבוסס נתונים לצד פרספקטיבה תיאורטית רחבה, ולאפשר לקוראים להיחשף הן לממצאים אמפיריים והן לחשיבה ביקורתית ומעמיקה על החברה והאדם.
התיאוריה האדומה של יונג והמוח המחולק של מקגילכריסט
המאמר מציע סינתזה מקורית בין רעיונותיהם של איאן מקגילכריסט וקרל גוסטב יונג, מתוך כוונה לפתח פרספקטיבה חדשה על טבעה של התודעה, התפתחות המצפון, והמשמעות המוסרית של קשב ותפיסה. דרך ניתוח התיאוריה ההמיספרית של מקגילכריסט, המבחינה בין קשב שמאלי ממוקד, מחלק ושולט לבין קשב ימני פתוח, אינטגרטיבי וחי, נפרשת קריאה ביקורתית של מגמות תרבותיות ומוסריות בעולם המערבי. במקביל, מוצגת עבודתו המאוחרת של יונג ב"ספר האדום" כמסמך חי של חקירה נפשית מכוונת, המפגישה את הקורא עם תכנים נומינוזיים שמופיעים מתוך הלא-מודע ודורשים עיבוד מוסרי. המאמר טוען כי המצפון אינו קוד נורמטיבי שמוכתב מבחוץ, אלא "חוש שישי" פנימי של התודעה, המתפתח דווקא במפגש עם התוהו והכאוס, על גבול השבר הפסיכוטי. תהליך זה מחייב שילוב בין רפלקסיה, נוכחות ודמיון מיתופואטי, וכולל גם פירוק של ההבחנות הבסיסיות שמבנות את החוויה התודעתית. כך מתברר שהאופן שבו אנו מקשיבים לעולם – לא רק מה אנו יודעים אלא כיצד אנו יודעים – הוא עצמו הכרעה מוסרית. מתוך השוואה זו נולדת קריאה עמוקה להשיב את הרוח למרכז חיינו האישיים והתרבותיים, מתוך הבנה שהתודעה אינה רק תופעה נוירולוגית אלא ביטוי של היבט אינהרנטי של המציאות, שטבעו מוסרי, חי ושלם.
הרפלקסיה כאקט מוסרי בעולם דטרמיניסטי
המאמר מציע מסגרת מושגית חדשה להבנת סוכנות מוסרית בעולם שבו הרצון החופשי הקלאסי מתערער לאור ממצאים במדעי המוח, ההתנהגות והאבולוציה. בהתבסס על רעיונותיהם של ספולסקי, דנט, סטרוסון ואחרים, נטען כי יש להחליף את מושג הבחירה החופשית במושג של סוכנות מערכתית – השתתפות דינמית בתוך רשת סיבתית מורכבת. סוכנות זו מוגדרת כיכולת להתכוונן, להשתנות ולהגיב באופן מוסרי, גם כאשר אין יכולת לחרוג מן הדטרמיניזם. במוקד המאמר עומדת הרפלקסיה, המוצגת כאקט מוסרי ראשוני דווקא בהיעדר חופש בחירה. בהתבסס על גישות פילוסופיות (קאנט, יונג), נוירוקוגניטיביות (ליברמן, פלדמן-בארט), וביו-אקזיסטנציאליות (לוינס, בובר), נטען כי הרפלקסיה אינה רק מודעות עצמית אלא תהליך של תיקון קשרים בשדה שנשבר – תגובה מוסרית של השדה לעצמו. המאמר מתאר ארבע רמות של רפלקסיה מוסרית – אבולוציונית, מערכתית, אינדיבידואלית ואחדותית – ומציע אתיקה חדשה המבוססת על קוהרנטיות, שייכות והתכווננות, במקום על אשמה, שיפוט או גמול. בכך נפתחת אפשרות לראות באחריות לא ביטוי של בחירה, אלא של הקשבה.
עתיד החוסן הנפשי והקהילתי בישראל
המאמר "עתיד החוסן הנפשי והקהילתי בישראל" (חוקרת אפרת ליה שחף, מעבדת גוטסמן לעתיד ישראל, מיסודה של תנועת אור) מציג מחקר רחב היקף שמטרתו לבחון את מצבו הנוכחי והעתידי של החוסן הנפשי והקהילתי במדינה, תוך שילוב בין ממצאים אמפיריים, מסגרות תאורטיות ותובנות מדיניות. המחקר ממפה את מרכיבי החוסן הנפשי והקהילתי בישראל, על רקע מגמות חברתיות, כלכליות ובריאותיות, לרבות השפעות מגפת הקורונה, משברים ביטחוניים ואתגרי האי־שוויון. הוא מתבסס על מודלים פסיכולוגיים (כגון המסוגלות העצמית של בנדורה והמבט הסלוטוגני של אנטונובסקי) ומדגיש את חשיבות התמיכה החברתית, תחושת השליטה, ותחושת המשמעות כהיבטים מרכזיים בבניית חוסן אישי וקהילתי. המאמר בוחן את המעבר ההיסטורי מתפיסת "קהילה גיאוגרפית" לקהילה דינאמית ורב-ממדית, ומתאר את תרומתן של יוזמות מקומיות, תנועות אזרחיות ומודלים של שותפות ציבורית ("Don’t talk about us without us") להעמקת החוסן הלאומי והחברתי. לסיכום, המחקר מבקש להציע אסטרטגיה רב-מערכתית לחיזוק חוסנה של החברה הישראלית — נפשית, קהילתית ומוסדית — תוך הדגשת השילוב בין ידע אקדמי, מדיניות ציבורית והון חברתי מקומי.
החזית החברתית: פסיכולוגיה ציבורית בישראל
המאמר "החזית החברתית: פסיכולוגיה ציבורית בישראל" (חוקרת אפרת ליה שחף, קרן ברל כצנלסון), עוסק בקריסתו ההדרגתית של מערך הפסיכולוגיה הציבורית ובמחסור החמור באנשי מקצוע במערכת הבריאות, החינוך והתעסוקה. הוא מצביע על פער חריף בין צורכי הציבור לבין היקף השירותים שמציעה המדינה, ומראה כי 82% מהמשיבים דיווחו על פגיעה בתפקודם כתוצאה ממצוקה נפשית, בעוד 74% מאמינים שטיפול נפשי מסייע ויותר משליש מהנשאלים אף תומכים בהעלאת מסים לצורך הרחבת השירותים הפסיכולוגיים הציבוריים. הדו"ח מתאר את ההשלכות הכלכליות והחברתיות של תת־התקצוב והיעדר התקנים — ובהן שחיקה, ירידה בפריון העבודה והחרפת אי־השוויון — ומציע חזון כולל לשיקום הפסיכולוגיה הציבורית כמנגנון מרכזי של חוסן לאומי. בנוסף, הוא מדגיש את הצורך בהחזרת הפסיכולוגיות למרחב הציבורי, לחיזוק מערכי ייעוץ, תעסוקה ובריאות הנפש בקהילה, ולפיתוח מדיניות רווחה נפשית המושתתת על אחריות מדינתית ושיתוף פעולה בין-מגזרי.