עמדות ג'נוסיידיות בקרב האוכלוסיה היהודית

הסקר שנערך בספטמבר 2025 בקרב מדגם מייצג של יהודים בישראל (N=1007) מצא ירידה מסוימת בתמיכה בעמדות ג’נוסידיות בהשוואה לסקר דומה ממרץ 2025, אך רמות התמיכה נותרו גבוהות באופן חריג. 39% מהמשיבים תמכו בהריגת כל תושבי עיר אויב (לעומת 47% במרץ), 74% תמכו בגירוש כפוי של תושבי עזה (לעומת 82%), ו־49% תמכו בגירוש אזרחי ישראל הערבים (לעומת 56%). פילוח לפי רמת דתיות חשף כי התמיכה הגבוהה ביותר נמצאה בקרב קבוצות דתיות וחרדיות, אך גם בקרב חילונים נרשמו שיעורים משמעותיים. הממצאים מצביעים על נורמליזציה של עמדות קיצוניות ועל חדירתן למיינסטרים הישראלי, לצד סימנים ראשונים לשחיקה קלה בתמיכה בהן לאחר חודשי לחימה ממושכים.

רקע

פרופ’ תמיר שורק (Sorek, 2025a) טוען במאמרו "בישראל, קריאות לרצח עם נדדו מהשוליים אל המיינסטרים" כי בקרב חלקים נרחבים בחברה הישראלית המשיכו לקרוא לרצח עם ולהעברה כפויה של אוכלוסיות פלסטיניות — והופעת רטוריקה ג’נוסידית זו נדחקה בשנים מסוימות לשוליים אך עברה בהדרגה אל המיינסטרים, במיוחד בעשורים האחרונים ובהקשרים של אלימות מתמשכת וחרדות קיומיות.

במאמרו "הטמעת דמיון רצח עם בחברה הישראלית: קולוניאליזם מתנחלי, חרדת מתנחלים ורמזים מקראיים" (Sorek, 2025b), שפורסם בכתב העת לחקר רצח עם, הוא מראה כי דפוסי חשיבה ג'נוסידיים אינם תולדה של אירועים נקודתיים בלבד, אלא נטועים בהיסטוריה הציונית ובפרשנות מקראית ששימשה להצדקת אלימות המונית. לאורך השנים נעה רטוריקה זו בין שוליים למרכז, אך במאה ה 21 – עם התבססות הציונות הדתית במערכת הפוליטית וקריסת התקווה להסדר מדיני – היא הפכה לחלק מהמיינסטרים, עד כדי תמיכה ציבורית מובהקת ברעיונות של גירוש והשמדה.

במרץ 2025 ערך שורק סקר שהצביע על תמיכה גבוהה בעמדות אלה: 47% מהמשיבים הביעו נכונות לנהוג כפי שתואר בכיבוש יריחו – להרוג את כל תושבי עיר אויב; 82% תמכו בגירוש כפוי של תושבי עזה למדינות אחרות; ו־56% תמכו בגירוש אזרחי ישראל הערבים. נתונים אלה משקפים עלייה משמעותית ביחס לסקרים היסטוריים משנת 2003 (46% ו־31% בהתאמה).

על רקע ממצאים אלה בחנתי בסקר הנוכחי האם שינוי פריימינג – למשל שימוש במקורות מקראיים המדגישים ערכי חמלה ודאגה לגר – עשוי להשפיע על רמות התמיכה בעמדות ג’נוסידיות בקרב הציבור היהודי בישראל, וכן כיצד עמדות אלו מתפלגות לפי מאפייני אוכלוסייה שונים.

הקשר מחקרי

חשוב להבין את ההקשר שבתוכו נערכו הסקרים. במרץ 2025, ימים ספורים לפני ביצוע הסקר של שורק, הפסיקה ישראל את כניסת הסיוע ההומניטרי לעזה (2 במרץ), כולל אספקת דלק – בניגוד למשפט ההומניטרי הבינלאומי. צעד זה הגיע לאחר פקיעת השלב הראשון של הפסקת האש, והשאיר את שני מיליון תושבי עזה מול מחסור חמור במזון, תרופות ודלק.

במקביל, בתוך ישראל התפוצצה סערה סביב העלייה הדרמטית ברצח אזרחים ערבים: ב־11 במרץ, יום ביצוע הסקר, קיימה הוועדה לביטחון לאומי דיון מיוחד על "העלייה התלולה במספר מקרי הרצח של אזרחים ותושבים ערבים וכישלון המשטרה בהתמודדות עם התופעה". מאז תחילת 2025 ועד לדיון כבר נרצחו 51 אזרחים ערבים – עלייה של 45% לעומת השנה הקודמת.

מנקודת מבט מתודולוגית, שני אירועים אלו יצרו אקלים של חרדה, משבר מוסרי וחוסר יציבות, שעשוי להסביר מדוע שיעורי התמיכה בעמדות ג’נוסידיות הגיעו במרץ 2025 לרמות כה גבוהות.

לעומת זאת, הסקר שערכתי בספטמבר 2025 נערך בסמוך ליום הכיפורים – תקופה תרבותית ודתית הנתפסת כעת לחשבון נפש ונקיפות מצפון. השילוב של עיתוי זה עם שימוש פריימינג מקראי חלופי (פסוקים על אהבת הגר והאיסור לפגוע בו) אפשר לבחון האם הקשר תרבותי ודתי אחר עשוי להפחית את התמיכה בעמדות הקיצוניות ביותר.

מתודולוגיה

ב 28–29 בספטמבר 2025 ערכתי סקר אינטרנטי באמצעות חברת PanelView, בקרב N=1007 נשאלים המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית בישראל בגילאי 18 ומעלה (טעות דגימה מרבית: ±3.09%).

ממצאים מרכזיים

מדד יריחו (תמיכה בהריגת כל תושבי עיר אויב): 39% בספטמבר לעומת 47% במרץ (ירידה מובהקת סטטיסטית).

מדד עזה (תמיכה בגירוש כפוי של תושבי עזה): 74% בספטמבר לעומת 82% במרץ (ירידה מובהקת, אך עדיין גבוהה באופן חריג בהשוואה היסטורית).

מדד ערביי ישראל (תמיכה בגירוש כפוי של אזרחי ישראל הערבים): 49% בספטמבר לעומת 56% במרץ (ירידה מובהקת).

פילוח לפי רמת דתיות

הריגת כל תושבי עיר אויב: 25% חילוניים, 47% מסורתיים, 61% דתיים, 64% חרדים.

גירוש כפוי של תושבי עזה: 62% חילוניים, 85% מסורתיים, 85% דתיים, 89% חרדים.

גירוש כפוי של אזרחי ישראל הערבים: 34% חילוניים, 61% מסורתיים, 66% דתיים, 79% חרדים.

מסקנות ראשוניות

חלה ירידה מסוימת בתמיכה בעמדות הקיצוניות ביותר, ייתכן על רקע תשישות מחודשי לחימה ממושכים או השפעת רמזים מקראיים (פסוקים על אהבת הגר והאיסור לפגוע בו) ומסגור היסטורי שונה (ה 10-11 במרץ לעומת ה 28-29 בספטמבר).

עם זאת, רמות התמיכה הנוכחיות נותרו גבוהות באופן חריג – פי 1.5-1.6 מהרמות שנמדדו בשנת 2003 – מה שמעיד על נורמליזציה של עמדות ג’נוסידיות בשיח הציבורי.

ההבדלים בין קבוצות אוכלוסייה דתיות וחילוניות משמעותיים, אך גם בקרב הציבור החילוני שיעורי התמיכה בגירוש כפוי נותרים גבוהים.

ביבליוגרפיה

Sorek, Tamir. (2025a). In Israel, calls for genocide have migrated from the margins to the mainstream. The Conversation: Academic rigour, journalistic flair. https://doi.org/10.64628/AAI.pvxg99w4y

Sorek, T. (2025b). Mainstreaming a Genocidal Imagination in Israeli Society: Settler-Colonialism, Settler Anxiety, and Biblical Cues. Journal of Genocide Research, 1-24. https://doi.org/10.1080/14623528.2025.2456321

דניאלה וייס: בין סנקציות בינלאומיות לרטוריקה מקראית קיצונית

דניאלה וייס (79), מייסדת תנועת נחלה וראש מועצת קדומים לשעבר, היא אחת הדמויות המזוהות ביותר עם תנועת ההתנחלות האידיאולוגית בישראל. ביוני 2024 הודיעה שרת החוץ הקנדית מלאני ג'ולי על הטלת עיצומים על וייס ואישים נוספים המעודדים, תומכים או מממנים אלימות של מתנחלים קיצוניים נגד אזרחים פלסטינים ורכושם. שנה לאחר מכן, במאי 2025, הצטרפה ממשלת בריטניה לסנקציות והטילה אותן על ארגון נחלה ועל וייס עצמה, בשל תפקידה כיושבת ראש התנועה ובשל אחריותה להסתה ולעידוד מעשים אלימים.

למרות זאת, במרץ 2025 יזם פרופ' עמוס עזריה מאוניברסיטת אריאל את הגשת מועמדותה של וייס לפרס נובל לשלום, ביוזמה שעוררה ביקורת חריפה. להצעה הצטרף גם פרופ' שלום צדיק מאוניברסיטת בן-גוריון, אשר עמד בתנאי הסף המחמירים של ועדת הפרס. עצם המהלך – הענקת מועמדות לפרס שלום לאישה הנתונה תחת סנקציות בגין אלימות – נתפס בציבור הרחב כפארסה מוסרית.

במהלך ראיון עם פירס מורגן ב-16 יולי 2025 (דקה 22:50), נשאלה וייס שוב ושוב כיצד היא מרגישה נוכח מותם של למעלה מ־20,000 ילדים פלסטינים. תשובתה – כי “הורים צריכים להיזהר לפני שילמדו את ילדיהם לשנוא יהודים” – פורשה על ידי מורגן כעדות לאדישות מוחלטת כלפי חיי אדם, וכניסיון להצדיק את האלימות כלפי הפלסטינים בשם תפיסת עליונות דתית.

אך השיא הגיע בראיון נוסף, ששודר ב־9 באוקטובר 2025 (דקה 31:09), כאשר מורגן שאל את וייס:

“מה את מתכוונת לעשות עם מיליוני הפלסטינים החיים בעזה ובגדה המערבית?”

וייס השיבה:

"בדיוק מה שיהושוע עשה".

בהמשך הסבירה כי כשיהושע בן נון נכנס לארץ, הוא נתקל בשבעה עמים “ולפי הנוסחה המקראית” – מי שמקבל את הריבונות הישראלית רשאי להישאר, מי שנלחם – נלחמים בו, ומי שלא מקבל – “הולך למקום אחר”.

מורגן העיר כי “יש לזה מונח משפטי ברור – טיהור אתני (ethnic cleansing)”, אך וייס לא דחתה את ההגדרה ואף המשיכה להצדיק את עמדתה. זהו ציטוט מתועד וברור, הממחיש את הרטוריקה המקראית-ג'נוסיידית שחודרת בהדרגה לשיח ההתנחלותי – שפה הממסכת את האלימות בתוך נרטיב גאולי.

בהמשך התוכנית (דקות 36:05–36:54), הגיב זאק פולנסקי, סגן מנהיג המפלגה הירוקה הבריטית ויהודי בעצמו, באומרו:

“לדבר על ‘מהנהר ועד הים’ אבל במונחים של רצח עם של הפלסטינים – היא לא יכלה להיות ברורה יותר. הכוונה שלה הייתה שקופה לחלוטין. המסכה באמת ירדה.”

פולנסקי הדגיש כי גם ראש הממשלה בנימין נתניהו השתמש בעבר בדימויים מקראיים של “עמלק” ו“הכאה”, והוסיף כי עצם מועמדותה של וייס לפרס נובל לשלום ממחישה את הסטנדרטים הכפולים של הקהילה הבינלאומית ואת בלבול הגבולות בין “שלום” לבין אידיאולוגיה משיחית־אלימה.

בהקשר למחקר הסקר, ממצאיי החזרה על ניסויו של תמיר שורק מראים כי מניפולציה מקראית הפוכה – שימוש בשפה תנ"כית הומניסטית – יכולה להפחית באופן ניכר את שיעור ההסכמה עם עמדות קיצוניות. בכך מתחזקת ההנחה שהרטוריקה של וייס אינה רק ביטוי אישי אלא תופעה חברתית מופנמת, שהצליחה להחדיר למיינסטרים הישראלי דפוסים של הצדקה מוסרית לאלימות בשם האל.